חוק איסור לשון הרע אוסר על פרסום כל דבר העלול להשפיל אדם, או תאגיד, או לעשותו מטרה לשנאה או ללעג, לבזותו בשל מעשים או תכונות המיוחסות לו, לפגוע במשרתו, במשלח ידו או במקצועו, לבזותו בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו. כפי שניתן לראות, האיסור הוא רחב ביותר.
החוק חל על כל דרכי הפרסום באשר הן (לרבות כתב, בעל פה, ציור דמות, תנועה וצליל).
מי שנפגע מלשון הרע יכול לתבוע פיצוי כספי (כשיש אפשרות לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק) ובמקרים קיצוניים (מאוד מאוד), ייתכן אפילו כתב אישום פלילי. בנוסף, בית המשפט יכול להורות על איסור הפצה או החרמה של עותקי הפרסום המכיל את לשון הרע ופרסום תיקון או הכחשה של הדבר המהווה לשון הרע או פרסום פסק הדין.
בחוק איסור לשון הרע יש כמובן גם "הגנות" שנותנות מחסה מתביעה גם למי, שאכן, אמר דבר-מה רע על אדם אחר או על תאגיד. אך ההגנות שבחוק מורכבות יותר מכפי שהן נתפסות פעמים רבות בעיני הציבור. לדוגמה, בניגוד למה שרבים חושבים, העובדה ש"לשון הרע" הייתה אמת מתחילתה ועד סופה, לא בהכרח תגן על המפרסם מהוצאת לשון הרע בצורה אוטומטית! כדי לזכות בהגנת "האמת בפרסום" לא די בכך שהפרסום התבסס על עובדות אמיתיות ונכונות, אלא שהוא גם צריך להיות בעל עניין לציבור. דוגמא נוספת היא הגנת "תום הלב" שבפועל דורשת (נוסף על "תום הלב" של המפרסם), שהפרסום גם יעשה בנסיבות מסוימות מאוד. למשל, פרסום שהוא ביקורת על יצירה ספרותית, מדעית או אמנותית שהנפגע הציג ברבים, ביקורת על פעולה שעשה הנפגע בפומבי ועוד.
כלומר, מדובר בהגנות נסיבתיות ומורכבות מאוד, ולכן אם נטען כלפיכם שפרסמתם לשון הרע, או שאתם שוקלים לפרסם "לשון הרע" אך חושבים שבנסיבות העניין צודק ונכון שתפרסמו זאת – מומלץ מאוד לפנות בהקדם לייעוץ משפטי.
