Advertising Law | פרסומות פוליטיות
פרסומות פוליטיות, עו"ד בני רוטנברג, בנימין רוטנברג, הרשות השניה
16681
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-16681,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-5.6,wpb-js-composer js-comp-ver-4.3.4,vc_responsive
 

פוליטיקאים כמו משחות שיניים

Print Friendly

לפני ימים אחדים החליט היועץ המשפטי לממשלה לאסור על ערוצי הטלוויזיה המסחריים (ערוצים 2 ו-10) לשדר תשדירים מטעם מתמודד בבחירות המקדימות (פריימריז) בליכוד. בכך אישר היועץ את החלטת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, שפסלה את התשדיר. הפסילה מתבססת על הוראות חוק הרשות השנייה הקובעות כי אין לשדר תעמולת בחירות בערוצים אלה, אלא במסגרת שידורי התעמולה לקראת הבחירות לכנסת המשודרים במסגרת זמן שידור המופקע, ללא תשלום, לטובת המפלגות השונות. עוד קובעים הכללים, אשר הותקנו על ידי מועצת הרשות השנייה, כי אין לשדר תשדיר פרסומת שיש בו מסר בנושא פוליטי, חברתי, ציבורי או כלכלי השנוי במחלוקת.

הדין אכן אוסר, בלשון ברורה, על פרסומת בתשלום לטובת מפלגה או רעיון השנוי במחלוקת. פחות ברור אם האיסור חל גם על קידום ענייניהם של מתמודדים בפריימריז, שם מדובר בהתמודדות אישית על קולם של חברי מרכז המפלגה. חברי המרכז אינם הציבור הרחב, וההתמודדות היא יותר אישית מאשר רעיונית, שהרי כל המתמודדים שייכים למפלגה אחת. בכל זאת, בחר היועץ המשפטי לפסול את התשדיר ולפרש פרשנות רחבה את האיסור על פרסומת שעניינה העברת מסר פוליטי. גם הפסיקה של בית המשפט העליון בחרה, בדרך כלל, בגישה מחמירה ופסלה תשדירים לקידום מועמדים ורעיונות שונים.

עמדה זו נעוצה בחשש שבעלי הון, בכוח ממונם, יצליחו להשתלט על דעת הקהל, להשליט את רעיונותיהם ואת עצמם. כוח הכסף יתורגם לכוח הדעה ואף לכוח השלטון. ביסוד הדברים עומדת גם התחושה, כי אין זה ראוי לשווק רעיונות ומועמדים לבחירה כמו שמשווקים משחת שיניים.

ואולם, כנגד טעמים אלה עומדים שיקולים אחרים. האפשרות להיכנס לחיים הפוליטיים או הפצתה ברבים של עמדה פוליטית תלויים, במידה רבה, בתיווך של העיתונות. העיתונאים הם המתווכים בין מתמודד על השפעה ציבורית לבין הציבור. יש לאפשר למעמידים עצמם לבחירה גישה ישירה לציבור, שלא דרך המסננת העיתונאית. ההסדר הקיים של שידורי תעמולה כחלק מ"גטו" של שידורים (הרלוונטי רק לבחירות הכלליות לכנסת) אין בו מענה של ממש. על פי הסדר זה, זמן השידור מחולק באופן לא שוויוני ונותן העדפה לגורמים המצויים כבר בכנסת היוצאת. העניין של הציבור במקבץ שידורים זה הלך ופחת עם השנים, ואין בו כדי ליתן חשיפה ראויה לרעיונות חדשים ולמועמדים חדשים.

אשר לחשש מכוח הכסף: ניתן לעשות שימוש בכסף לקידום מועמד לבחירה בכלי תקשורת אחרים – שילוט חוצות, מודעות בעיתוניםופרסום באינטרנט. פרסום כזה מותר תחת מגבלות הקבועות בחוק הבחירות (דרכי תעמולה) בכל הקשור להיקף הפרסום. בנוגע לקידום רעיונות ודעות אין כל מגבלה על פרסום בעיתונות ובשילוט חוצות. מדוע יצא הקצף דווקא על פרסום בטלוויזיה וברדיו?

תשדירים המשולבים בשידורים עתירי רייטינג הם במה מצוינת לחשיפה של דעות ומועמדים בפני הציבור בלי התיווך של העיתונאים. הציבור אינו זקוק להגנה, והוא נבון דיו להתייחס באופן שונה לתשדיר המשווק משחת שיניים ולתשדיר שעניינו מועמד לבחירה, והמצע לו הוא מבקש לעשות נפשות. הגיע הזמן לשנות את הדין הקיים ולקבוע הסדר חדש, המתיר קידום מועמדים ודעות בפרסומת מסחרית. בהסדר זה ישולבו האיזונים הדרושים, דוגמת אלה שנקבעו בחוק לגבי שילוט חוצות ופרסום בעיתונות, שייתנו מענה לחשש מפני כוחו של הכסף הגדול.

מאמר הדעה של עו"ד בנימין רוטנברג, שותף בכיר במשרד רון גזית, רוטנברג ושות', פורסם ב"דה מרקר" 27.12.2005

אין תגובות

שלח תגובה