לא כל פרסומת שניתן לשדר כחוק באינטרנט ולא כל מסר שניתן לכתוב בפרסום חוצות – ניתנים לשידור גם כפרסומת בטלויזיה המסחרית בישראל.
פרסומת בטלויזיה חייבת כמובן לעמוד בדרישות החקיקה הכללית בנוגע לפרסום (כלומר אותם חוקים של המדינה שחלים על כל פרסומת בכל אמצעי מדיה), אך חלים עליה גם הוראות וחוקים נוספים. יש חקיקה ספציפית של הכנסת בנוגע לפרסומת בטלויזיה; לדוגמה, חוק הרשות השניה קובע מפורשות שאסור לשדר בערוצי הברודקאסט המסחריים תשדירים הנוגעים לסכסוכי עבודה.
בנוסף, הרגולטורים של הטלויזיה המסחרית הציבו בעצמם דרישות נוספות ויחודיות, שהובילו לפער משמעותי בין הפרסום בטלויזיה לפרסום באמצעי מדיה אחרים.
מעבר לכך שעל פרסומת בטלויזיה חלות הוראות מיוחדות, יש לקחת בחשבון שבשידורי הטלויזיה פועל פיקוח רגולטורי שוטף שאינו בנמצא באמצעי מדיה אחרים. פרסומת לא-חוקית תשודר באינטרנט כל עוד בית משפט לא הוציא צו להפסקת השידור, אבל בטלויזיה יש רגולטורים שיפעילו את כוחם לעצירת הפרסומת גם בלי צו בית משפט.
רגולטורים של שידורי טלויזיה בישראל
יש בישראל שני רגולטורים של שידורי טלויזיה מסחרית, וכל אחד מהם קבע כללים שונים למותר ולאסור בשידורים שתחת פיקוחו: מועצת הכבלים והלווין קבעה כללים לערוצים היעודיים (הערוץ הרוסי, ערוץ המוסיקה וערוץ מורשת), והרשות השניה קבעה כללים אחרים לערוצי הברודקאסט (2 ו- 10 כיום).
